מירה, בת נעמי ובצלאל, נולדה ביום כ"ד באב תשי"ד (23.8.1953) בנהלל. עד גיל עשר גדלה בבית-לחם הגלילית ואח"כ עברה המשפחה לטבעון.

כך, קרובה משחר ילדותה אל נופי הגליל התחתון התפתחה בה אהבה עמוקה לטבע בכלל ולנופי ארץ-ישראל בפרט. לאהבה זו נתנה ביטוי בשני תחומים שהפכו עם השנים למרכזיים בעיסוקיה - לימודי הביולוגיה בהם חשבה להמשיך באוניברסיטה, והציור - תחביב בו עסקה בהתמדה ובכשרון רב מגיל שלוש עשרה. מירה היתה אדם ללא פשרות. יותר מכל שנאה את הבינוניות והאפרוריות בחיים ושאפה לחופש ולהגשמה עצמית. גם בצבא מצאה דרך להיות אחרת, "שונה" - בשרתה בחילת-מדריכה בבי"ס שדה אכזיב. שם, בהדרכות טיולים בואדיות הגליל, בתצפיות צפרים שעשתה בבריכות הדגים, או ברחצה ושיטוט על חוף הים הסלעי הירקרק של אכזיב מצאה מעין שלוה, קרבה גדולה והזדהות עם עולם החי והצומח אותו ביקשה לחקור ולהבין. ביום א' באדר תשל"ד, (23.2.1974) - מספר חודשים לפני שיחרורה מהצבא, השתתפה בטיול לואדי קלט. היתה זו שבת אביבית של שמש ואור ומרבדי פרחים כיסו את הגבעות. מירה, שגם ביום חורף קר וגשום לא היתה מוותרת על אפשרות לטבול במים, שוב אינה מוותרת ויורדת למעיין. זרם פתאומי, מערבולת של שטפון, ופתאום הכל נקטע. בת תשע עשרה וחצי היתה.